כעס – מזה, ואיך הוא נוצר

כל עוד אנחנו חיים יש בנו צד חי, בריא, שואף לטוב ותאב חיים. פרויד כינה את הצד הזה 'ליבידו'.  
בכל פעם שהאנרגיה הזו נחסמת אנחנו מרגישים תסכול, הנחווה תכופות ככעס, או כאנרגיה של 'אנטי' – אנרגיה שהודפת, שרוצה להרוס את מקור התיסכול ולפרוץ דרך לאנרגיה המקורית שלנו בעולם.
אם אנחנו מצליחים, והכעס אכן פרק את המכשול, אנחנו ממשיכים הלאה. אבל אם לא הצלחנו, והכעס אינו זוכה לפורקן אלא נותר אצור ועצור בתוכנו, עם הזמן הוא ילך ויגדל, עד שיהיה קשה לדעת מה יש לנו יותר – אנרגיית חיים או אנרגיית 'אנטי' של כעס, שרוצה להרוס.
 

כעס כרגש משני

לדעתי, האנרגייה המקורית היחידה היא אנרגיית חיים. כאשר היא נחסמת היא מוצאת לעצמה ערוצים מעוותים, ולעתים הרסניים, שאפשר לקרוא להם אנרגיה 'של אנטי' או של כעס; אך חשוב לזכור שבמקורה, גם 'אנרגיה של כעס' או 'של אנטי' היא 'אנרגיית חיים'.
באותו האופן – תכופות הכעס נולד על הרקע של פחד או של עצב. נעלבנו, או נבהלנו, אבל מה שבעצם אנחנו מרגישות זה את הכעס, אעפי שבמקור היה שם רגש אחר.
חלק חשוב של שליטה בכעסים הוא להגיע לרגש המקורי, או לאנרגית החיים המקורית, ולאפשר להם להתבטא. כשיודעים לדעת מה אני רוצה, או מה אני באמת מרגישה עשינו חצי מהדרך של שליטה בכעסים.
 

למה שליטה בכעסים היא דבר קשה

תכופות, אנחנו לא מודעים אפילו לכך שאנחנו כועסים, ואז לא מתאפשרת בכלל שליטה בכעסים.
זה קורה כשאנחנו לא מודעים לכיוון של אנרגיית החיים, או לרצונותינו – כי לא יפה לרצות, לבקש או להצטרך. החשיבה על טובתנו האישית נתפסת כאנוכיות.
באותו אופן, גם לכעסנו אנחנו לא מודעים – כי לא יפה לכעוס, ותכופות גם לא כדאי.
קרה לנו משהו, זה היה טראומטי, החיים שלנו התהפכו, אבל כאילו לא קרה כלום, או שמה שקרה היה שמח – לידה, למשל. זה דבר טוב, אז כאילו אין לנו זכות לכעוס, גם אם אנחנו לא שמחים.
 

שליטה בכעסים עי המחשבות

בחברה המערבית אנחנו מדגישים מאוד את המחשבות, השכל, המדע והרציונליות כדרכים להגיע אל ה'אמת' או ה'ידיעה', רק חבל שלפעמים זה בא על חשבון הרגשות, המודעות והרוחניות. אנחנו שואלים מה 'נכון' במקום מה 'מרגיש נכון' או אפילו יותר חשוב – מה עושה לנו טוב לטווח הארוך.
אנחנו מנסים להפעיל שליטה בכעסים באמצעות השכל, לגלות מה הסיבה לכל הדיכאון והבלבול, אך בעצם מה שמפעיל אותו אינו המחשבות והשכל, אלא הכעס והרגשות המנוגדים שפועלים בנו, ומבקשים להם מוצא באמצעות הפעילות היחידה שאנחנו מרשים לעצמנו – החשיבה.
 

שליטה לא מוצלחת בכעסים – הדפוס המצוי

האדם המצוי רוצה למצוא עבודה וזוגיות, לגור בבית כייפי ולחיות באופן שיעשה לו טוב. למעשה, הליבידו או 'אנרגייית החיים' היא שדוחפת אותו לפעול למען חייו. כאשר הוא מתחיל לפעול האדם נתקל בקשיים – משום שככה זה בעולם, ואז עולה כוחו של התסכול, של הכעס, או של 'אנרגיית האנטי'. היות והאדם לא יודע להשתמש בכוח של כעסו כדי לפרוץ לו דרך, האנרגיה של הדיכוי משתלטת עליו, ומנסה למנוע ממנו ללכת בדרך הזו. ברמה המנטלית, הדבר היחיד שהאדם מודע אליו הן מחשבות כדוגמת: 'אולי זו אינה הדרך הנכונה?'; 'אם אני לא מצליח סימן שאני לא טוב בזה, ולכן כדאי לי להפסיק'. האדם מייחס את הכעס התיסכול שלו לא לאופן בו בנויים החיים ורגשותיו, אלא רואה בנסיבות ובאנשים שסביבו את הסיבה לתיסכול שהוא חש. באופן שכזה אנשים ונסיבות חיצוניים לאדם נהיים 'לא בסדר' או אפילו 'אשמים', והאדם עוזב אותם – את העבודה, הזוגיות, הקשר עם ההורים, מקום המגורים, ועוד.
הדוגמא הזו, שכולנו מכירים אותה מאוד, היא דוגמא לאי הצלחה של שליטה בכעסים.
 

איך הכעס הורס את הנסיון לשליטה בכעסים

אותו סיפור של התמודדות לא אפקטיבית עם כעס חוזר על עצמו שוב ושוב לא רק ברמת החיים ה'אמיתיים', אלא גם כשהאדם הולך לטיפול: המטפל מציע משהו, והאדם אינו מטריח את עצמו לבדוק את אותה הצעה אפילו, אלא מיד מעלה טיעון שכנגד.
אני זוכרת מקרה אחד שבו הצעתי משהו למישהי, והיא התנגדה באופן אוטומטי, ואף טענה שהדבר 'הגיוני'. טענתי בפניה שהכעס מתחפש ל'הגיון', אך למעשה הוא נוגד את ההגיון!!! אם אני אומרת לכם שאם תקפצו שלוש פעמים על רגל אחת ותקראו 'קוקוריקו' תרוויחו מליון דולר, בהנחה שאתם רוצים מליון דולר - הכי כדאי לכם לנסות לעשות זאת, ומיד!!! אם תתבדו, הרי שלא הפסדתם כלום, שהרי אף אחד לא ראה, ולעומת זאת הסיכוי להרוויח משהו שאתם רוצים שווה מאוד את המאמץ הקטן, הזול, והלא מכאיב הזה, נכון?
התנגדות אוטומטית להצעות, או כשנסיונות עזרה מעלים בנו כעס, סימן שלא מדובר בהגיון, אלא באנרגיה פשוטה של כעס שאינה מוצאת לה מוצא מיטיב בחיינו, ולכן היא מופנית כלפי כל מי ומה שנמצא בסביבתנו, וגם זו דוגמא לא מוצלחת של שליטה בכעסים.
 

סיכום: שליטה בכעסים – איך להצליח