האם להתחיל טיפול בחרדות?

מישהי צלצלה אלי לפני כמה ימים וביקשה להפגש איתי בדחיפות כדי להתחיל טיפול בחרדות. קבענו להפגש למחרת בבוקר, אך באותו הערב היא צלצלה וביטלה את הפגישה. לאחר שהתקף החרדה ממנו סבלה קצת נרגע שבו ועלו בה הספקות לגבי כדאיות הטיפול בחרדות שלה.
את אותן הספקות אני פוגשת שוב ושוב אצל אנשים שמתחילים טיפול או שמתלבטים אם להתחיל אותו, ורציתי להאיר כמה נקודות שאולי יעזרו למתלבטים.
 

1. טיפול בחרדות זה דבר יקר

עלות חודשית של טיפול בחרדות יכולה להגיע ל- 2,000 שח לחודש, וזהו מחיר יקר בהחלט.
לדעתי המחיר של הטיפול בחרדות שלך לא רק כדאי לרווחתך הנפשית, אלא אף מחזיר את עצמו, ואפילו די מהר. לדוגמא -

• בדעתה של אחת התלמידות שלי עלה כבר בפגישה הראשונה רעיון להכנסה חודשית נוספת. כבר מהשבוע הראשון לתהליך היא הרוויחה יותר כסף, שלא רק שהחזיר לה את עלות הטיפול החודשי, אלא שעוד נשאר לה 'עודף'.
• תלמיד אחר שלי סגר מינוס של 18,000 שח כבר בחודש הראשון לטיפול.  
• אם החרדות גורמות לך להוציא כסף – למשל על סיגריות, על קניות או על לבזבוזים - הטיפול בחרדות מוריד את אותן הוצאות, והתוצאות שלו נשארות לטווח הארוך. בהמשך טיפול בחרדות אחת התלמידות שלי גם הפסיקה לבזבז כספים, ואפילו התחילה לחסוך – לראשונה בחייה.

2. פחד מתלותיות

לפעמים אנשים נמנעים מטיפול בחרדות מפני שהם פוחדים לפתח תלות במטפל.
מצב כזה מתרחש לפעמים, אך חשוב לציין שמטפל שמאפשר מצב שכזה לאורך זמן הוא מטפל גרוע!!! (לפחות לעניות דעתי.)
תפקידו של מטפל טוב הוא לקבל את רגשות המטופל, ומאידך - לתת הכוונה, עידוד וחיזוק, ובשום אופן לא לעודד תלות או חולשה של המטופל.
הנחת היסוד של טיפול בחרדות היא שהמטופל הוא אדם בוגר, עצמאי ומתפקד, ולכן מגיעה לו תמיכה ועידוד כדי לבטא את עצמו בתחומים שבהם הוא טוב, או להגיע למצב כזה בתחומים החיים שאותם הוא מעוניין לשפר.
מטפל טוב בחרדות, כמו אמא טובה, מעודד עצמאות ומקל על היציאה מ'הבית'. הוא מלמד את המטופל לעוף כדי שיוכל 'לעזור את הקן'.
אפשר אפילו להגיד שמטרתו של הטיפול בחרדות הוא סיומו של הטיפול, כשהמטפל רוצה להגיע למצב שלמטופל אין עוד צורך בו.
 
חשוב בהקשר הזה לציין את ההבדל שבין תלות באדם ובין תלות בדברים כדוגמת אוויר, מים או מזון. אם לא ננשום, נשתה ונאכל אנחנו נמות. לעומת זאת, אם נאבד אנשים שקרובים לנו, אולי נרצה למות או נרגיש שאנחנו מתים, אך נוכל בהחלט להמשיך ולחיות – ורובנו אכן עושים זאת. זו נקודה חשובה לשים אליה לב בזמן טיפול בחרדות.
התלות במטפל או במדריך רוחני אינה תלות, אם כן, אלא היא יותר צורך. אין מדובר בתלות באוויר, במים או באוכל, אלא במשהו שיותר דומה לצורך שלנו בחברה, או לרווח העצום שאנחנו יכולים להפיק מלימוד – באמצעות ספרים, קורסים ו/או סדנאות.
היתרון של המטפל ושל הטיפול בחרדות הוא במקצועיות ובמחויבות – כאשר פעם בשבוע אני נפגשת עם אדם מיומן ומקצועי, וביחד אנחנו בוחנים את החיים שלי ורואים במה ניתן לקדם אותם.
להבדיל מפגישה עם חברים – בפגישה טיפולית אין הדדיות ואין 'לא נעים', וכל תשומת הלב מוקדשת למטופל, ולהבדיל מספר או מקורס לימודי – הידע מיושם באופן ישיר לחיים הפרטיים שלו.
 

3. להראות טוב או להרגיש טוב

הרבה פעמים אני שואלת אנשים מה הם מעדיפים - להראות טוב או להרגיש טוב. ותכופות, אכן, זו הבחירה שעומדת בפנינו, כאשר, לפחות בטווח הקצר, אין לי את האפשרות גם להראות טוב וגם להרגיש טוב. במה היית בוחרת?
אפשר לוותר על הטיפול בחרדות, לנסות להיות חזקים, ואז אולי נראה טוב אבל נרגיש רע. ואפשר להודות שקשה לנו לעשות את הדרך לבד, לבקש עזרה בצורה של טיפול בחרדות, ובהדרגה להרגיש טוב יותר עם עצמנו ועם החיים שלנו.
 

טיפול בחרדות = התפתחות אישית

לדעתי, הסיכוי היחיד שיש לנו לאושר כרוך במימוש עצמי. אדם שאינו מגשים את עצמו לא יהיה מסוגל להיות מאושר, ומי שמרגישה מוגשמת בתחום כלשהי בחייה יודעת כמה אושר, כוח ושמחה מביאה לנו אותה הגשמה.
החרדות, לעתים קרובות, עומדות בינינו ובין ההתפתחות האישית שלנו, ולכן טיפול בחרדות הוא הרבה פעמים הדרך המהירה לאפשר ולעודד התפתחות אישית.
הטיפול בחרדות, גם אם אינו 'נראה טוב' עוזר לנו להרגיש טוב, ומהר! הוא חוסך לנו הרבה שגיאות והרבה זמן, ומכאן – גם הרבה סבל והרבה כסף, ומאפשר שיפור ניכר באיכות החיים.
 

סיכום: טיפול בחרדות

טיפול בחרדות, כמו כל טיפול או ליווי מקצועי לחיים אינם בגדר הכרח. הרבה אנשים חיים בלעדיהם, ואולי אפילו חיים טוב.
יחד עם זאת, הטיפול בחרדות חוסך לנו סבל רב, ומאפשר לנו את האושר הגדול של מימוש עצמי מלא.
אותה פגישה של פעם בשבוע עם עצמנו בהנחיה של אדם נוסף תביא אותך קרוב יותר לאיפה שאת רוצה ויכולה להיות בחיי.
 

טיפ לגבי טיפול בחרדות

אם בכל זאת נשאר ספק לגבי הכדאיות של טיפול בחרדות, ואולי בכל מקרה – כדאי בתחילת כל תהליך, לקבוע מראש מספר מסויים של פגישות (3-4 פגישות) ואז לבדוק עם עצמך –

• האם אני מרגישה שהיתה תועלת בפגישות?
• האם ראיתי שיפור או שינוי חיובי כלשהו בחיי?
• האם אני מרגישה שהתועלת היתה שווה את הכסף?

ואז לקבוע אם מעוניינים להמשיך בטיפול.
כך גם אפשר להגביל מראש את העלות הכספית, וגם להמנע ממצב של תלות – משום שמלכתחילה יודעים שמדובר במספר פגישות בלבד.
 
© מיכל רון, מרץ 2008