שיפור ביטחון עצמי עי פסיכותרפיה הוליסטית

כשמאבדים את הביטחון בטיפול

פסיכותרפיה הוליסטית אמורה קודם כל לעזור לך להרגיש ביטחון עצמי, וביטחון עצמי אפשר ללמוד בכל מיני דרכים. 
באחת מפגישות התרפיה שלנו, אחד התלמידים שלי רצה לעזוב באמצע הפגישה. עלו אצלו דברים מהעבר, היה לו נורא קשה, ובאופן טבעי הוא רצה לברוח, אבל אני התעקשתי איתו, ולא נתתי לו ללכת, ויום אחרי הפגישה הוא צלצל ואמר לי "תודה שלא ויתרת עלי."
היום קרה בערך אותו הדבר, והפעם דווקא לא התעקשתי איתו, ונתתי לו ללכת.
למה?
 

2 צורות של ביטחון עצמי בפסיכותרפיה הוליסטית

כאשר התלמיד שלי ניסה לעזוב באמצע פגישה, בתחילת תהליך הפסיכותרפיה, התעקשתי שהוא יישאר כי היה לי חשוב שהוא ידע שאכפת לי ממנו ושאני מחויבת לאושרו ולהצלחת התהליך. בתחילת התהליך אותו תלמיד עדיין היה בשלב הפגיע, השלב של בניית האמון, ובמצב כזה התעקשות על כך שיישאר בפגישה עד תומה היתה בעלת משמעות. בשלב הזה נבנה הביטחון העצמי עצמית מכך שהוא ראה שבאמת אכפת לי ממנו ושלא אוותר עליו.
בפעם השניה שקרה הדבר, מספר חודשים לאחר מכן, כבר לא היינו באותו מצב. החיים שלו כבר קיבלו כיוון, הוא התחיל להרוויח יותר כסף, העסק שלו התפתח, ובאופן כללי הוא היה יותר בעוצמה שלו. ברמה של התהליך, אפשר לאמר שהוא עבר מהשלב הינקותי לשלב בוגר יותר, שלב שבו הוא האחראי לקבלת החלטות מיטיבות עבור עצמו.
זה כבר שלב אחר של הערכה עצמית – שלב שבו היא נבנית מההצלחות שלו ומהאמון שלו בעצמו.
 

פיתוח ביטחון עצמי בפסיכותרפיה הוליסטית

פחדים, כעס, תיסכול ואכזבה, שעולים בפגישה טיפולית גורמים לנו באופן אוטומטי לרצות לברוח. אם בתחילת התהליך היה עלי כתרפיסטית לבנות את האמון שלו בכך שכדאי לו להכיר את המקומות האלו וללמוד לעבוד עם התחושות האלו, הרי שכיום, לאחר שהוא פיתח ביטחון עצמי, והוא יודע שכדאי לו לבדוק את מה שמפחיד ומכעיס אותו, שומה עליו, ועליו בלבד, לבחור בין עבודה על הנושא במהלך הפגישה ובין הפסקת הפגישה באמצעה, האשמה של אנשים אחרים, ותגובות דומות, שהן תגובות ינקותיות לפגישה עם כאב, תסכול ואכזבה.
אם הייתי מתעקשת איתו בשלב הזה הייתי מסכימה למעשה לשחק איתו משחק שיקרי, שבו אני המבוגרת, והוא עדיין תינוק שאינו מסוגל להחליט עבור עצמו אם הוא מסוגל ומעוניין להתמודד עם רגשותיו. אם לא הייתי מחוייבת כתרפיסטית לתהליך הצמיחה האישית שלו היה לי אולי נוח להשאר בתפקיד המבוגרת ש'יודעת יותר טוב' עבורו, אך אז הוא היה מפסיד את ההזדמנות ללמוד כיצד לקבל החלטות מתוך מקום בוגר בנסיבות כואבות או מפחידות, ולפתח ביטחון עצמי ביכולת שלו להתמודד עם מה שהוא מרגיש.
 

כעס על ההורים או על המטפל

אם הייתי מתעקשת איתו הוא יכול היה להפנות את האנרגיה שלו למאבק נגדי (כמו להמשיך ולכעוס על ההורים בגיל 30 פלוס...), במקום לראות שהוא יכול לבחור אם להשאר, להמשיך לעבוד וליצור סביבה טיפולית שטובה עבורו, או לברוח כי עלה חומר שמפחיד אותו, כי הסיטואציה לא מוצאת חן בעיניו ברגע ספציפי, כי אני מתסכלת או מרגיזה אותו, או כל אפשרות אחרת.
כשלא התעקשתי איתו נתתי לו הזדמנות לבדוק מה הוא באמת רוצה מהטיפול – לברוח, או לבנות את הביטחון העצמי שלו? להפסיק את הפגישות שלנו, או ליצור לעצמו הזדמנות להמשיך ולהתפתח?
 

פסיכותרפיה הוליסטית לטיפול בפוסט טראומה

בפסיכותרפיה הוליסטית מרפאים את הטראומות שנצברו בעבר. ככל שהטראומה עמוקה יותר והמטען ההיסטורי הרגשי של תסכול ואכזבה, כאבים ופחדים גדול יותר, כך קשה יותר להשלים את שלב בניית האמון ולעבור לשלב הבוגר של ביטחון עצמי, בחירות ועצמאות, ואותו קושי יכול להתבטא בבלבול, בדרמה, במריבות, וכד'.
למען האמת, קשה מאוד לנטוש את שלב הינקות ואת הצ'ופרים שהוא מציע ולעבור למערכת חשיבה שונה לחלוטין, ועמה מערכת תגמולים שונה לחלוטין. אנחנו נקראים לבחור בין פינוק תינוקי ובין מציאות טובה שיצרנו לעצמנו כבוגרים, בין חוסר אחריות תינוקי ובין האפשרות לבחור וליצור לנו חיים. אם איננו מבינים עדיין מה הבגרות מציעה לנו, אם אין עדיין בחיינו role model – אדם בוגר שבוחר בצורה בוגרת ומקבל אחריות לבחירותיו, סביר להניח שנבלה זמן מסויים, או אפילו את כל החיים שלנו, בלבטים ובהיסוסים, וחבל – לא כי אחד השלבים טוב מקודמו, אלא כי מגיל מסויים אין לנו יותר ברירה, ואנחנו יכולים או להנות מחיים בוגרים וטובים או לסבול מהתנדנדות עקרה בין ויתור לכאורה על השלב שאינו אפשרי עוד עבורנו, ובין בחירה בשלב שאיננו מעזים עוד לבחור בו.
הביטחון העצמי בפסיכותרפיה הוליסטית מתפתח מתוך כך שעוזרים לך לבחור באושר שלך ובהגשמה העצמית שלך, ולהגשים את זה מהר ובקלות.
 

סיכום: פסיכותרפיה הוליסטית כאימון להצלחה במערכות יחסים

לסיום, חשוב לציין, שגם בכל מה שנוגע לבחירה בין ינקות לבגרות לא מדובר בשחור ולבן. הביטחון העצמי נבנה כתוצאה מכך שמבינים את התהליך, ומרגישים שיש יכולת בחירה.
כל מערכת יחסים וכל שלב בכל מערכת יחסים מתחילים בבניית אמון, משמע – בשלב שהוא יותר פגיע ויותר ינקותי, וכמו כן, תכופות, בעיקר במצבי לחץ, אנחנו מגיבים ברגרסיה, ובאופן אוטומטי מפספסים את האפשרות לבחור ברגע נתון, ופועלים בצורה ינקותית.
בגרות אינה ויתור טוטאלי על הפינוק שבינקות, אלא הידיעה שיש לנו את האפשרות לבחור בכל מצב ולשנות כל מצב (גם אם קשה לנו לראות זאת ברגע נתון), ואולי גם הבחירה ללמוד ולרכוש כלים אפקטיביים כדי לעשות כן.
 
למאיר
©מיכל רון, אפריל 2007 

מאמרים קשורים: 
הצהרה: מיכל רון איננה פסיכולוגית, ושרותי הייעוץ מתבססים על ידע אישי ונסיון של 15 שנים. יש לראות את הכתוב באתר זה כהצעה בלבד, ובשום אופן אין לראות בו תחליף לטיפול מכל סוג שהוא.