מזה פאסיב אגרסיב: דיכאון, כעס ותוקפנות

אומרים לך שאתה פאסיב-אגרסיב ואתה לא יודע למה? או למה הם מתכוונים?
כי אתה מרגיש מסכן, מרוקן לגמרי מכוחות לאחר שככ השתדלת - ושום דבר אף פעם לא מצליח?

הרבה מקרים של דיכאון הם בעצם כעס.
זה לא כעס כמו שבדרך כלל אנחנו חושבים עליו – פעיל, אדום, צעקני, ואפילו אלים, אלא משהו שהרבה יותר נראה כמו דיכאון – שקט, מסכן, אומלל,
אבל בעצם – זה כעס. מסוג של פאסיב-אגרסיב.
זה רק נראה כמו דיכאון, אבל בעצם זו תוקפנות במסווה.
 

פאסיב אגרסיב בזוגיות

המקום שבו הפאסיב אגרסיב הכי מפריע לנו זה בזוגיות.
ולמה?
משום שהזוגיות היא אולי התחום הכי חשוב לנו, משום שפאסיב אגרסיב אינו מאפשר אהבה, משום שבזוגיות נחשף הפרצוף האמיתי שלנו, ומשום שכשאנחנו או בן הזוג שלנו פאסיביים-אגרסיבים פתאום במקום אהבה טובה וזוגיות אמיצה נשפכת שם שנאה והכל מרגיש כמו שקר. או שמי שהוא פאסיב אגרסיב מרגיש ככה, או שבן/ת הזוג שלו/ה מרגישים ככה.
אז אם את או אתה רוצים לטפל בעצמכם כדי להפסיק את השנאה והשקרים ולאפשר אהבה טובה – זהו התהליך שצריך לעבור אותו:
 

איך נוצר פאסיב-אגרסיב: כאב, דיכאון וכעס

החיים כרוכים בכאב. זו האמת הראשונה של הבודהא. כולנו סובלים במידה זו או אחרת, בצורה זו או אחרת.
יש אנשים שסובלים בגלל הגוף - בגלל בריאות, בגלל אלימות פיזית, ויש אנשים שסובלים בגלל הנפש – כי רע להם, כי הם לבד, כי הם מתביישים. כל אדם סובל ממשהו מתישהו, במידה זו או אחרת. 
ההבדל הוא במה שאנחנו עושים עם הכאב שלנו. האם אנחנו לוקחים עליו אחריות? האם אנחנו פשוט סובלים באופן פסיבי, או מחפשים איך להקל על הכאב שלנו? ובאיזה אמצעים?
דיכאון זה כשלוקחים את הכאב ומפנים אותו כלפי העצמי, כשמכאיבים לעצמנו. למשל: ביקורת והלקאה עצמית גורמות לדיכאון.
פאסיב-אגרסיב זה להראות כאילו שכואב לנו, כאילו שאנחנו פוגעים בעצמנו, אבל בעצם – זו שיטה מתוחכמת לפגוע באחרים ולהעניש אותם בלי לקחת אחריות, בלי לצאת אשמים.
 

טיפול בפאסיב אגרסיב:

ההבדל בין אבל ובין דיכאון מסוג פאסיב-אגרסיב

שמתם לב איך זה להיות עם חלק מהמדוכאים? נורא, נכון? לא כולם, אבל חלק מהם פשוט לוקחים לנו את כל האנרגיה ומדביקים גם אותנו בדיכאון שלהם.
לפעמים יותר קשה להיות עם מישהו מדוכא מאשר עם מישהו שבאמת מתאבל – אדם שהוא ממש חולה או שאיבד אדם קרוב לו.
איך זה יכול להיות?
כי כשאנחנו נמצאים עם אנשים שבאמת כואבים אנחנו מזדהים עם הכאב שלו, אבל מה שבפועל אנחנו מרגישים אלו רגשות נעימים מאוד – אהבה, חמלה, אמפתיה, כי אנחנו אוהבים אותו, כי אכפת לנו.
באופן מודע או בלתי מודע המדוכא שהוא פאסיב-אגרסיב מנסה להעניש אותנו עי זה שהוא מכריח אותנו להתאמץ כדי להיות איתו ולכאוב את כאבו. להבדיל מאנשים באבל, שאינם מאשימים אותנו, אם לא ננסה לעזור למי שמסכן ומדוכא, תכופות הוא יאשים אותנו. אפילו אם שום דבר לא נאמר במפורש, אנחנו נרגיש אשמים, שזה רגש מאוד לא נעים. זה הרגש שאנחנו מרגישים כשמישהו כועס עלינו, כשאנחנו עם פאסיב-אגרסיב.
 

דוגמאות לכאב ואבל מול פאסיב-אגרסיב של המסכן

כולנו מכירים את זה. יש אנשים שבאים לבקר אותם בבית חולים  או בשבעה, והחוויה יכולה אפילו להיות כייפית – ברור שהאדם סובל, לפעמים המצב אפילו מסוכן, אבל בסך-הכל אנחנו באים לחזק ויוצאים מחוזקים. ממש מרגישים את השמחה ואת הכרת התודה, וטוב לנו – כי הצלחנו לעזור.
לעומת זאת למסכן, לפאסיב-אגרסיב אף פעם לא נצליח לעזור.
תמיד רע להם, כך ש'לא נעים' שיהיה לנו טוב, להבדיל מאנשים חולים או באבל ששמחים בשמחתנו אפילו אם להם רע. הם עלולים להגיד דברים לא נעימים על אנשים אחרים, אפילו על אנשים שאנחנו אוהבים, או לנסות לשכנע אותנו שהעולם 'באמת' 'רע', 'לא בסדר', וכדומה.
הם מנסים לגרום לנו לאמץ אמונות מזיקות לגבי המציאות, ולגרום לנו להרגיש אשמים על כך שלנו טוב ולהם לא. אנחנו יוצאים מכל אינטראקציה איתם בהרגשה כבדה ואיכסית – כי גם היפנו כלפינו תוקפנות וגם גנבו לנו את האנרגיה.
 

איך הופכים לפאסיב-אגרסיב: מי שמסכן לא אשם!

באופן טבעי, כאב מעורר בנו כעס. בגיל שלוש, כשאנחנו מקבלים מכה מהשולחן אנחנו הולכים ומרביצים ל'שולחן הרע'. בגיל שלושים אנחנו מתקשרות לחברות שלנו ובוכות להן שעה בטלפון על כמה אנחנו אומללות בזוגיות שלנו או בהעדר הזוגיות שלנו.
אם היית באמת בוגרת היית לוקחת אחריות על מה שיצרת בחיים שלך ובוחרת מה לעשות. למשל: ללמוד איך לפרוק את הכעס שלך בצורה בונה. אם מה שראית בבית ואימצת לך זה להפוך למסכנה ולבכות, את תלכי למי שמוכנה שתבזבזי לה את הזמן – כי את לא באמת רוצה לעזור לעצמך, ותגנבי לה את השמחה והאנרגיות, כדי להפוך גם אותה למסכנה.
לא פייר, נכון?
 

איך לעזור לפאסיב-אגרסיב המסכן, ואיך לעזור לעצמי

הדבר היחיד שיעזור למי שנוקט בגישת פאסיב-אגרסיב ונהיה מסכן הוא לאמץ גישה אקטיבית לחיים ולמצוא דרכים בונות לפורקן הכעס שלו. מאמר אחר שלי, 'מה ההיפך של לסבול' מציע לרפא את הכאב עי עבודת מודעות והתפתחות אישית.
המסכן האמיתי, אולי, הוא אתה - שבגלל אשמה רחמים או מניפולציות, מסכים להמשיך ולהכיל כעס, אלימות ותוקפנות של 'המסכן'. המאמר הזה בא להסביר לך למה אתה מרגישה רע ומרוקנת אחרי פגישה עם מסכנה – בגלל שבעצם מדובר בתוקפנות, בפאסיב-אגרסיב.
גם אם מדובר במישהו מסכן, עדיין מותר לך להגיד 'די', ומותר להגיד להם 'לא'. בדיוק כמו שלאף אחד אסור לשפוך את האשפה שלו אצלך בסלון, מותר לך לסרב שישפכו לך אשפה מנטלית או רגשית באוזן, בטלפון או בחיים.
 
יותר קל לנשום עכשיו?
 
©מיכל רון, ינואר 2007 – שנה טובה!!!