כל אחד צריך טיפול בטראומה

כשהתחלתי לכתוב מאמרים על פסיכותרפיה, זה היה, בין השאר, משום שהיו דברים שעלו בשיחות עם תלמידים שלי, שחשבתי שאסור לי להשאיר אותם לעצמי,
שהמידע צריך להיות נגיש לכל מי שיחפש אחריו.
 
באותו האופן, מדי פעם אני נתקלת בספר שממש עוזר לי לא רק בעבודה, אלא גם בחיי שלי, הפרטיים, ספר שלדעתי כ-ו-ל-ם היו צריכים לקרוא, או לפחות לדעת עליו.
 
אבל במקרה הזה זה ספר לא ככ מפורסם, של סופר לא ככ מפורסם, גם אם הוא אדם גדול,
אז אני כותבת כאן את התקציר של כמה נקודות עיקריות,
שיכולות, לדעתי, לעזור לך בטיפול בטראומה – אפילו אם תעשי את זה בעצמך,
ולתרום לחיים של כל אחד ואחד מאתנו.
לא חייבים לחלות כדי לצמוח, לא חייבים לעבור טראומה כדי להתבגר,
אפשר גם לגדול בטוב!!!
 
 

3 דברים שעוזר לדעת כדי להתמודד עם טראומה

כשאנחנו עוברים טראומה אנחנו מגיבים אחרת –
כי אנחנו עוברים דברים אחרים, חדשים, קיצוניים, מפחידים,
וכי אין לנו עדיין מספיק אינפורמציה,
אין לנו מושג איך להתנהג, אם מה שאנחנו מרגישים וחושבים הוא 'נורמאלי'.
פוסט טראומה הוא מצב שבו התגובות האלה ממשיכות, למרות שהטראומה המקורית כבר עברה.
בשלב הזה טוב שיש כמה 'מנטרות' או אבני פינה שעליהן אפשר תמיד להשען.
 

מנטרה לטיפול בטראומה: אני לעולם נמצאת בשליטה!!!

מה שמאפיין את הטראומה הוא חוסר שליטה, מצב שבו לא יכולנו אפילו לפעול לפי תגובת הילחם או ברח – תגובת החירום האוטומטית של הגוף.
אם את רוצה לטפל בטראומה זה אומר לחזור לחוויה המקורית של הטראומה – חוסר שליטה, ולגלות שלפחות עכשיו, שוב אנחנו בשליטה, או במלים אחרות – הטיפול בטראומה משמעו לעזור לעצמנו להבין – פיזית, מנטאלית ורגשית שהטראומה נגמרה.
נכון. לא תמיד, ואולי אף פעם כמעט, אין לנו שליטה על מה שקורה לנו.
יחד עם זאת – תמיד, אבל תמיד!!! או כמעט תמיד, יש לנו שליטה על איך שאנחנו בוחרות להגיב עכשיו, כשהטראומה נגמרה.
 

5 שלבי העיבוד הרגשי של הטראומה

ד"ר אליזבת קובלר-רוס (שאגב, גם היא כתבה כמה ספרים, שאת כולם כדאי מאוד לקרוא), כתבה שעיבוד רגשי של מצבים קשים מתרחש בחמישה שלבים – שכולם משתלבים בתסמינים של פוסט טראומה.
השלבים לאו דווקא חופפים אחד אחר השני, והגלים הרגשיים יכולים לבוא בכל סדר שהוא. לפעמים, גם גל שלכאורה 'עברנו' אותו, עלול לשוב ולבוא שוב, בשלב מתקדם יותר של העיבוד – וזה אולי אחד המאפיינים הכי חזקים של הטיפול בטראומה, כשאנחנו חוזרות שוב ושוב לאותו מקום, כדי לנסות ולגמור לעבד את זה רגשית. תכופות בלי הצלחה ):
 
5 השלבים שמציינת דר אליזבת קובלר-רוס הם: הכחשה > כעס > התמקחות > דכאון > השלמה וקבלה.
אם בעקבות הטראומה את מוצפת בגלי זעם, או בתחושה שעולמך חרב עליך – זה נורמאלי!!! גם אם את מוצאת את עצמך מנסה 'לעשות עסקאות עם אלוהים', לנדור נדרים וכד', או מסרב לקבל את רוע הגזירה, בבחינת 'היתה פה טעות' – זהו שלב נורמאלי בעיבוד הרגשי של המצב החדש, והלא קל. בדיוק בגלל זה מגיעים לטיפול בטראומה – כדי לקבל עזרה, תמיכה והכוונה שיעזרו לך לעבור את השלבים האלה, ולחזור לחיים טובים.
 

כל אדם הוא בעל ערך – גם אם הטראומה גורמת לו להרגיש אחרת

לפעמים אנחנו ככ מדוכאים, ככ רע לנו וקשה לנו, שאנחנו שוכחים בשביל מה בכלל אנחנו חיים.
חשוב לקבל את הקביעה הזו כאקסיומה, לזכור שהיא תמיד נכונה, גם אם ברגע נתון נדמה לנו שלגבינו היא לא תופסת – תמיד תמיד תמיד יש לקיום שלך ערך בעולם הזה!
כדי לחזק את המשענת הזו, ולהמשיך להרגיש שייכים ומועילים בעולם הזה, גם כשנדמה שאין לנו עוד שום דבר לתת, יש דברים שאנחנו יכולים לעשות:
 

4 שאלות של טיפול עצמי בטראומה

למעשה, מדובר על ארבע שאלות שכדאי לך לשאול את עצמך, ובדרך זו לעזור לעצמך במהלך הטיפול בטראומה.
 
הבודהא המליץ לכל אדם לחשוב כל יום לפני שהוא הולך לישון: 'מה אם לא אקום מחר בבוקר'?
באותו האופן, אני ממליצה 4 פעמים בשנה לעשות 'ספירת מלאי' ו'תוכניות חומש' –
מעין התנהלות נכונה בחיים, ניקוי שולחן והתכווננות לעתיד.
השאלות הבאות עוזרות לנו לצמוח ממה שאנחנו עוברים,
ולנצל כל הזדמנות כדי לעשות סדר בחיים.
 

1. מה נשאר לא גמור בחיי?

הטראומה היא רגע בחיים שקפא. את נשארת ברגע ההוא, ואת חיה את חיי ההווה שלך בצילו של אותו ארוע מהעבר. לכן, בדיקה אמיתית של ההווה היא השלב הראשוני בטיפול בטראומה.
אם באמת אמות מחר – מה נשאר לא גמור? בפני מי אני חייבת להתנצל? למי עוד לא אמרתי שאני אוהבת אותו? את מי אני רוצה לפגוש, ולו פעם אחת אחרונה, לפני שאמות?
בתיאוריה, היינו צריכים אולי לחיות ככה כל יום – זה יכול היה ליצור עבורינו איכות חיים משובחת יותר, אבל למעשה – כדאי אולי לנצל את הנכונות שלך לטפל בטראומה כמנוף ליצירת שינוי לטובה בחיים שלך?
 

2. מה עוד נשאר לי לעשות?

אם חיים בצל הטראומה הם התקעות בעבר, הרי שתכנון העתיד הוא כלי עוצמתי ביותר לטיפול בטראומה.
הסעיף הזה קצת דומה לקודם, אך הדגש הוא שונה – מדובר לא רק על 'סגירת מעגלים' רגשיים, אלא גם על דברים שאת רוצה עוד לעשות לפני המוות, דברים שאני רוצה להשאיר לעולם אחרי – לצייר? להחליף את הוילונות? – דברים שתמיד דחיתי את עשייתם, משום שחשבתי שהזמן לא ייגמר.
אז לפעמים כן מאוחר מדי, ולכן – אם לא עכשיו, אימתי?
כשעסוקים בדברים האלה מתחילים שוב להרגיש את ההווה ולחזור אליו, במקום להישאר כל הזמן תקועה בטראומה שעברת, והחיים מקבלים משמעות וכיוון – שאותם הם איבדו מרגע שהטראומה התרחשה.
 

3. בשביל מה אני רוצה לחיות?

מישהי שמאוד אהבתי גססה מסרטן. ובכל זאת, ולמרות כל הסיכויים, היא נשארה לחיות עוד מספר חודשים, כדי לזכות ולהיות בבר-המצווה של הנכד הבכור שלה.
כולנו מכירים סיפורים כאלה.
כשאני עובדת עם אנשים במצבים קשים, תכופות אני שואלת אותם: 'בשביל מה את רוצה לחיות'? אני חייבת להודות שהתשובות שאני מקבלת נותנות גם לי סיבה וטעם לחיות, ותמיד מעצימות אותי ועוזרות לי לחזור ולראות כמה מדהימים הם בני האדם.
זה מחזיר אותנו לפרספקטיבה, מזכיר לנו את ה'מה', שעבורו אולי שווה לעבור את ה'איך', זה מחבר אותנו עם זמן שמעבר לטראומה ולפוסט טראומה, עם זמן שהוא לפעמים חזק יותר מאשר ההווה המיידי, המפחיד והכואב, וזה נותן לנו כוח להגיע לעתיד טוב יותר.
 

4. מה למדת מהטראומה?

את השאלה הזו אני שואלת את כל התלמידים שלי שעברו, או שעוברים חוויות קשות. אם את יודעת לענות על השאלה הזו, סימן שאת בדרך החוצה מהטראומה, או שהטיפול שעברת בטראומה הסתיים בהצלחה.
אשה אחרת שאני מאוד אוהבת, ושהיא מאוד פסימית באופייה, לא ידעה בהתחלה מה לענות לי. כנראה שהיא חשבה על זה קצת, משום שכמה חודשים אחרי זה, כששאלתי אותה שוב, היא סיפרה לי שמאז הטראומה, ורק בגלל השאלה הזו, וללא כל טיפול אחר בפוסט טראומה, כל הפרספקטיבה שלה על החיים השתנתה, לטובה, והיום, כמעט 15 שנים לאחר המקרה החיים שלה טובים יותר מאשר הם היו לפניו!
אשה אחרת שעבדתי איתה אמרה לי ש'כבר היה שווה'. היא למדה להעריך את הגוף שלה, לתקשר איתו ולהתייחס אליו בצורה אוהבת – דבר שלא היה אפשרי עבורה קודם לכן.
אדם אחר שעבדתי איתו אמר: 'לא נעים להגיד, אבל מאז שחליתי החיים שלי רק נהיו טובים יותר.'
ויוסי רודוי, בספרו 'לדרוך על הצל' קורא לסרטן 'מתנת חיי'.
אפשר אפילו לאמר שהתשובה לשאלה 'מה למדת מהטראומה' היא עצם הטיפול בטראומה.
 

סיכום: טיפול עצמי בטראומה

אם קפצת את כל המאמר הזה רק כדי לקרוא את הסיכום, אפשר לסכם ב 2 השאלות האחרונות:
בשביל מה את רוצה לחיות?
ומה למדת מהטראומה?
 
מאוד אשמח לקבל ממך תשובה,
ואם יש לך שאלות נוספות – מוזמנת תמיד לכתוב לי דרך הלינק הזה
 
© מיכל רון, ינואר 2010